האישה שעשתה היסטוריה ונשארה מחוץ להיסטוריה

אישה שכנראה מעולם לא שמעת עליה, בשם סופיה סמית’, ירשה ב־1863 בגיל 62 הון משפחתי עצום, שנשאר ברשותה המלאה היות ולא הייתה נשואה. כמה מילים על מצב הנשים באותה תקופה -

בארה״ב של המאה ה־19 נשים לא נחשבו לישויות עצמאיות. הן לא יכלו:

• להצביע.

• לכהן בתפקידים ציבוריים.

• לשלוט ברכוש שלהן אם היו נשואות (הכל עבר לבעל לפי חוק).

• להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה.

  
  

הציפייה מנשים באותה תקופה הייתה להתנהג “בכבוד”, להישאר ברקע, ובעיקר —

לא לשנות את הסדר הקיים.

מערכת שלמה שמצפה מנשים לשתוק, להתיישר, ולהסתפק במה שיש.

בניסיון להבין מה לעשות עם כל הכסף הזה ובהעדר יורשים נוספים, הפנתה אל הכומר שלה את השאלה שהפכה לעמוד האש של חייה: "איך אני יכולה לייצר מהכסף שלי משמעות?"

הוא ענה תשובה "מטורפת" לזמנה:"תבני מכללה לנשים."

מכללה אמיתית. ברמה שווה למכללות שבאותה תקופה רק לגברים הייתה גישה אליהן. בלי “תוכנית לימודים מותאמת לנשים”. בלי שום הנחה פטרנליסטית.

בזכות עצתו, ניסחה סופיה צוואה שמגלמת חזון שהיה גדול מהתקופה,

ב־1875, חמש שנים אחרי מותה, נפתח Smith College עם 14 סטודנטיות . הן למדו הכול — לטינית, יוונית, מתמטיקה, פילוסופיה, מדעים — בדיוק כפי שלמדו גברים בהארוורד.

וזה היה מהפכני. העולם הגיב בעוקצנות ובפחד:

• “השכלה תפגע ביכולת שלהן ללדת.”

• “המוח הנשי לא בנוי ללימודים קשים.”

• “נשים משכילות יפסיקו להיות נשיות.”

הרעשים היו חזקים — אבל המוטיבציה והיכולות שלהן היו חזקות מכל רעש.

עד סוף המאה כבר למדו שם מעל אלף נשים. בשנות ה־20 של המאה ה-20 הפכה המכללה לאחת משבע המכללות היוקרתיות לנשים בארה״ב, שנחשבו לאלטרנטיבה הנשית לאוניברסיטאות ה־Ivy League, בתקופה שבה נשים כלל לא הורשו להתקבל אליהן. ה־Seven Sisters (אותן 7 מכללות) הפכו לחלופה אמיתית להארוורד וייל, עבור נשים שלא הורשו להיכנס בדלת. מבין הבוגרות יצאו יוצרות, חוקרות, מורות, מחוקקות, מנהיגות — נשים ששינו את התחומים שלהן מהיסוד.

האירוניה:

דווקא העובדה שלא הייתה נשואה נתנה לסופיה חופש שלא היה לרוב הנשים. נישואין בתקופה ההיא היו מוות משפטי לעצמאות כלכלית:כל רכוש היה הופך לרכוש הבעל.

150 שנים אחרי – הבניין שחלמה עליו עומד על הרגליים, מערכת שממשיכה לייצר מציאות חדשה — בדיוק מה שסופיה רצתה.

היא עצמה לא זכתה לראות כלום מזה.אבל ההשפעה שלה חיה עד היום.

ולסיום — שאלה אליך:

כשאת חושבת על המקומות שבהם יש לך כוח — קטן או גדול —איזו דלת את יכולה לפתוח היום, שגם אם לא תעברי בה בעצמך, מישהי אחרת תעבור בה בעתיד? ועוד משהו קטן לגבי אותו הכומר- כתבתי על הנושא של Allyship ממש כאן - על מה שקרה כשהמנכ"ל של חברת הייטק נכנס לחדר מלא נשים שמדברות על פערים מגדריים בשפה ובעבודה. ככל שירבו גברים ששותפים לאג'נדה שלנו, כך נתקדם לעבר שינוי אמיתי.