נשים צעירות פחות רוצות להתקדם לניהול?

השבוע ישבתי עם חברה בסלון והיא השמיעה את אותן טענות מוכרות על דור ה-Z, שהם חיים בסרט.

אומרים שהם לא מוכנים לעבוד קשה, שהם מחפשים קיצורי דרך, שיותר חשוב להם איזון מהצלחה.

הנתונים מספרים את הסיפור באופן מורכב יותר.

לפי מחקר Women in the Workplace האחרון, נשים צעירות הן דווקא אחת הקבוצות הכי אמביציוזיות בשוק העבודה כיום. 92% מהנשים מתחת לגיל 30 רוצות קידום.

תסכימו איתי שזה לא בדיוק נתון של דור שוויתר על קריירה.

אבל הנה עוד משהו מעניין שמראים הנתונים:

לצד האמביציה הגבוהה, הרבה פחות נשים צעירות רוצות להגיע לתפקידי הנהלה בכירים.

הן רוצות להתקדם, אבל הרבה פחות רוצות להגיע לפסגה הארגונית כפי שהיא נראית היום.

כשקוראים את הסיבות, מתחילה להתבהר תמונה מעניינת הרבה יותר מהנרטיב הרגיל על “דור מפונק”.

הנשים האלו לא אומרות שהצלחה לא חשובה להן, הן גם לא בורחות מאחריות.

כשהן מסתכלות על הנהלות בחברות, הן רואות מנהלים שחוקים שזמינים כמעט תמיד. הן רואות עומס ולחץ כרוניים. הן רואות פער בין ההקרבה האישית לבין התמורה. והן גם רואות שמסלול הקידום עצמו עדיין לא באמת עובד באופן שוויוני.

המחקר מזכיר שוב את תופעת ה־Broken Rung — אותה נקודת שבירה מוקדמת במסלול הקריירה שבה נשים מתחילות להישאר מאחור כבר בקידום הראשון לתפקיד ניהולי.

על כל 100 גברים שמקודמים מתפקידי entry level, רק 93 נשים מקודמות.

זה נשמע כמו פער קטן, בפועל זו נקודת פתיחה שמעצבת את כל המשך המסלול.

הסיבה שבחרתי לכתוב על זה היא, שחשוב לי שנבין שנשים צעירות לא סוגרות את הדלת בפני תפקידי ניהול בכירים. רבות מהן אומרות משהו אחר לגמרי: “אולי. בתנאים אחרים.”

וזה משפט שארגונים צריכים לשמוע, רגע אחרי שמצקצקים.

כי אם עובדים מוכשרים ואמביציוזיים מסתכלים על תפקידים בכירים ואומרים: “לא בטוח שזה שווה את המחיר” (אגב, אני עצמי לא בהכרח לא מסכימה איתם) - זו לא בהכרח בעיית מוטיבציה.

זו יכולה להיות קריאת השכמה.

אולי הבעיה היא לא שדור ה־Z פחות אמביציוזי.

בעיניי הסיפור הוא שזה דור שהרבה פחות מוכן לקבל באופן אוטומטי מודל הצלחה שמבוסס על שחיקה, זמינות אינסופית והקרבה אישית כסטנדרט.

ואולי זו בדיוק הסיבה שארגונים צריכים להפסיק לשאול איך “מחזירים” את הדור הצעיר למודל הישן,

ולהתחיל לשאול איך נראית הנהגה שאנשים באמת רוצים לחקות. אם יותר ויותר עובדים מוכשרים מסתכלים על תפקידי הנהגה ואומרים “לא בטוח שזה שווה את המחיר” - אולי הגיע הזמן לשאול מה בדיוק אנחנו מציגים להם כמודל להצלחה